המשורר פונה אל רגעי היווצרותו הראשוניים כדי להוכיח את הקשר העמוק והבלתי נפרד בין האדם לבוראו. היות שהמרחבים הפיזיים והתודעתיים הנסתרים ביותר עוצבו על ידי ה' עוד בחשכת הרחם, ממילא שום סוד או מחשבה אינם יכולים להיעלם מעיניו.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה קָנִיתָ אינה רכישה, אלא יצירה והמצאה של יש מאין, בדומה לביטוי קונה שמים וארץ [רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה כִלְיֹתָי, הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת תפקידן של הכליות בהקשר זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכליות נחשבות למקור המחשבה, העצה והחכמה באדם [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מאירי]. לפיכך, אם ה' הוא שיצר את מקור המחשבה, ברור כי הוא יודע כל כוונה אנושית ואינו זקוק לאמצעים מוחשיים כדי להכירה [מלבי"ם]. גישה זו אף מקבלת ממד רוחני, המתאר כיצד ה' ממלא את הכליות בחכמה עוד ברחם, בהתבסס על המסורת לפיה העובר לומד את כל התורה כולה בעודו מוקף באור אלוהי [אלשיך].
מנגד, יש המפרשים את ציון הכליות מנקודת מבט גופנית, ומסבירים כי הן מייצגות את האיברים הפנימיים והנסתרים ביותר באדם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. גישה נוספת מתמקדת בשלבי יצירת האדם, וטוענת כי הכליות מוזכרות משום שהן האיברים הראשונים שנבראים בגוף ומהווים את יסודו, או בשל היותן המקור לתשוקה ולרבייה [רד"ק, אבן עזרא, מאירי].
המילה תְּסֻכֵּנִי מגיעה מהשורש סכך, ומשמעותה לכסות, להגן ולגונן [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מבארים כי ה' סוכך על העובר וכיסה אותו בעור, בשר, עצמות וגידים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. תהליך זה מתרחש בְּבֶטֶן אִמִּי, שהיא מקום של חושך מוחלט. העובדה שה' יצר וגונן על האדם במקום כה אפל ונסתר, משמשת כהוכחה ניצחת לכך ששום חושך או סתר אינם יכולים להסתיר דבר מפניו [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד].