מערכת היחסים בין ה' לאדם מתאפיינת בנוכחות אלוהית מוחלטת, המקיפה את האדם מכל עבר ובכל רגע נתון. האדם נמצא תחת השגחה מתמדת, ואינו יכול לחמוק מידיעתו או משליטתו של הבורא.
הפרשנים נחלקו בשורש המילה צַרְתָּנִי, ומתוך כך מציגים שני כיווני פירוש מרכזיים: יצירה פיזית, או מצור והשגחה.
הגישה הראשונה גוזרת את המילה צַרְתָּנִי מלשון צורה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, המילים אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם מתייחסות לאופן שבו ה' מעצב את צורתו של האדם מכל צדדיו. יש המפרשים זאת על יצירת העובר ברחם אמו, כאשר המילים וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה מתארות את פעולת ה' המציב גבולות ומידות לאורכו של העובר, בדומה לאדם המקפיא ולוחץ גבינה [רד"ק].
הדים ליצירה זו מופיעים גם במדרשי חז"ל המתייחסים לאדם הראשון. לפי דעה אחת, האדם הראשון נברא מראשיתו עם שני פרצופים, מלפנים ומאחור. לפי דעה אחרת, האדם נברא תחילה בממדי ענק, מסוף העולם ועד סופו או מן הארץ ועד הרקיע. רק לאחר שחטא, ה' הניח את ידו עליו ומיעט את קומתו, וזהו שכתוב וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה [תורה תמימה]. הנחת היד מתפרשת גם כהעמסת כובד העונש והעוון על האדם בעקבות חטאו זה [אלשיך].
הגישה השנייה והרווחת יותר מפרשת את המילה צַרְתָּנִי מלשון מצור והקפה [אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם]. לפי פירוש זה, ה' צר על האדם כשם שמחנה צבא כבד מקיף עיר קטנה, מכל הכיוונים. אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם משמעו מלפנים ומאחור, בניגוד לכיוון תנועתו של האדם. המילה וַתָּ֖שֶׁת משמעה שימה, והמילה כַּפֶּֽכָה (הכתובה בתוספת האות ה' בסופה [מנחת שי, מאירי]) משמעה היד האלוהית או מרותו ושליטתו [רש"י].
מצב זה של מצור מתאר מציאות שבה האדם מוקף מכל שש קצוותיו: מלפנים, מאחור, מהצדדים, וכן מלמעלה ומלמטה באמצעות כפו של ה' המונחת עליו ומונעת ממנו לעלות או לברוח [מלבי"ם, מאירי].
מציאות מוקפת זו מקבלת שתי משמעויות שונות בקרב הפרשנים. מחד גיסא, היא מתוארת כמצב של חוסר אונים, כפייה ודוחק, שבו האדם נתון בידי ה' ואין לו שום דרך מנוסה או יכולת לזוז ללא ידיעתו [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. מאידך גיסא, מצור זה מתפרש כביטוי לקרבתו הגדולה של ה', לפיה מראשית קיומו האדם חוסה תחת השגחתו, הגנתו וידיעתו התמידית של הבורא [ביאור שטיינזלץ].