תהלים, פרק י״ח, פסוק כ״ג

יצא לכם פעם לקיים כלל שאתם מבינים בדיוק את הסיבה שלו, ולפעמים כלל אחר שאין לכם מושג למה צריך אותו? הדובר כאן משתף אותנו בסוד הקשר המיוחד שלו עם ה', ומסביר איך הוא זוכר את המצוות תמיד. הוא מחלק את המצוות לשני סוגים. הסוג הראשון הוא מִשְׁפָּטָיו, ואלו המצוות ההגיוניות שהשכל שלנו מבין בקלות. הוא מקפיד שהן יהיו תמיד לְנֶגְדִּי, כלומר ממש מול העיניים שלו כדבר חיצוני, כדי לזכור שהוא מקיים אותן לא רק בגלל שהן הגיוניות, אלא פשוט כי ה' ציווה עליהן. הסוג השני הוא חֻקֹּתָיו, ואלו המצוות הסודיות יותר שאנחנו לא יודעים מה הטעם והסיבה שלהן. דווקא את המצוות האלה הוא מקבל באמונה כל כך גדולה וחזקה, עד שהן הופכות להיות ממש חלק פנימי ובלתי נפרד ממנו. לכן הוא מכריז עליהן לֹא אָסִיר מֶנִּי. המילה מֶנִּי פירושה פשוט ממני, והוא בעצם מבטיח שהוא לעולם לא ירחיק אותן מהלב שלו וישמור עליהן בכל כוחו.