תהלים, פרק י״ח, פסוק י״ח

קרה לכם פעם שהייתם צריכים להתמודד עם מישהו חזק מכם בהרבה, ופתאום קיבלתם עזרה מפתיעה שהצילה את המצב? דוד המלך הרגיש בדיוק כך. הוא מודה לה׳ על כך שהציל אותו משני סוגים של אנשים שרצו לפגוע בו. כשהוא אומר מֵאֹיְבִי עָז, הוא מתכוון לאויב תקיף וחזק מאוד, מישהו שפועל נגדו בגלוי, כמו למשל הלוחם הענק גוליית. אבל דוד מבקש מה׳ שישמור עליו גם וּמִשֹּׂנְאַי. אלו הם אנשים ששונאים אותו בסתר. כלפי חוץ הם לא מראים את זה והכוונות שלהם אינן גלויות לעין, אבל בלב הם דורשים את רעתו. דוד מסביר שהוא היה חייב את ההצלה של ה׳, כִּי אָמְצוּ ממנו. כלומר, האויבים האלו פשוט היו חזקים ממנו במלחמה. למרות שהם היו כל כך חזקים, ה׳ שמר עליו והושיע אותו מידם.