הנהגת ה' בעולם פועלת על פי עיקרון של מידה כנגד מידה, בו היחס האלוהי לאדם משקף במדויק את התנהגותו ומידותיו של האדם עצמו.
בחלקו הראשון של הפסוק, המילה נָבָר מתארת אדם נאמן [רש"י], נקי, חף וברור [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה תִּתְבָּרָר מבטאת את התגובה האלוהית: עם אדם שנוהג בניקיון כפיים, ה' מתנהג באותו אופן של טוהר ומשלם לו כמעשהו הטוב.
מנגד, בחלקו השני של הפסוק, המילה עִקֵּשׁ מתארת אדם עקום בדרכיו [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון], כאשר פרעה מוצג כדוגמה היסטורית מובהקת לאדם כזה [רש"י]. המילה תִּתְפַּתָּל אף היא מבטאת עקמומיות [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסבירים כי עם אדם רשע, ה' פועל בדרכים עקלקלות ומביא עליו את התוצאות של דרכו הנפתלת שלו עצמו. יש המוסיפים כי ה' פשוט מותיר את הרשע בחזקתו העקומה [מאירי].
לצד זאת, קיימת גישה הרואה במילה תִּתְפַּתָּל ביטוי של מאבק. לפי פירוש זה, המשמעות היא שה' נלחם ברשע עד שהוא מנצח אותו [אבן עזרא]. גישה זו מורחבת גם להוראה מעשית של הגנה עצמית: כאשר אדם עקום מבקש את נפשך, עליך לנהוג כלפיו בעורמה ולהקדים לפגוע בו, בבחינת "הבא להורגך השכם להורגו" [אלשיך].
מבחינה טקסטואלית, במקבילה לפסוק זה המופיעה בספר שמואל, המילים נכתבו בצורה מעט שונה (תתבר במקום תִּתְבָּרָר, ותתפל במקום תִּתְפַּתָּל), אך משמעותן נותרה זהה לחלוטין [מאירי].