תהלים, פרק י״ח, פסוק מ״ט

ההצלה האלוהית אינה מסתכמת רק בהישרדות, אלא מביאה את האדם לעמדת עליונות על פני רודפיו. ה' מוכר כמי שהופך מצב של סכנה ורדיפה למעמד של כבוד וגדולה.

הפרשנים מסכימים כי הישועה המתוארת כאן היא כפולה. ה' הוא מְפַלְּטִי, כלומר המציל מן האויבים, אך הוא עושה הרבה מעבר להצלה פיזית. המילים אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מלמדות כי ה' לא רק מציל את המשורר מיד העומדים נגדו, אלא מגביה ומרומם אותו להיות מעליהם [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. באשר לזהותם של אותם אויבים, יש הסבורים כי מֵאֹיְבָי הם שאול המלך ואנשיו, ואילו קָמַי הם גויי הארצות [אבן עזרא], בעוד אחרים רואים במונחים אלו התייחסות כוללת לשאול ושריו [אלשיך].

זהותו של אִישׁ חָמָס שממנו מבקש המשורר תַּצִּילֵנִי שנויה במחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשאול המלך, אשר נהג באלימות ושנא את דוד חינם כאשר רדף אחריו [רד"ק, מאירי]. ההצלה מידו של שאול מוזכרת בסוף הפסוק משום שהיא היוותה את הבסיס וההתחלה לכל כבודו וגדולתו של דוד [רד"ק]. זווית נוספת מציעה כי עצם הרוממות שמעניק ה' לדוד היא זו שתביא את ההצלה, שכן כאשר איש החמס יראה את מעמדו החדש והרם של דוד, הוא ישוב מדרכו הרעה והמצב כולו יתוקן [אלשיך]. מנגד, ישנה דעה הגורסת כי רחוק הדבר לכנות את שאול המלך בתואר השלילי "איש חמס", ולכן הכוונה היא למלך פלשתים, אף שייתכן כי בכל זאת טמון כאן רמז עקיף לשאול [אבן עזרא].