התבוסה המוחלטת של האויב בשדה הקרב אינה מותירה לו כל אפשרות להתאושש או להוות איום עתידי. משמעות המילה אֶמְחָצֵם היא גרימת חבלה, מכה או שבירה של האויבים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
באשר לעוצמת המכה, קיימות גישות שונות. יש המפרשים כי המילה אֶמְחָצֵם מורה דווקא על פגיעה קלה. ייחודה של המלחמה הוא שגם לאחר מכה קלה בלבד, האויבים וְלֹא יֻכְלוּ קוּם (כאשר המילה קוּם משמשת מבחינה דקדוקית כשם הפועל [אבן עזרא]), ולאחר מכן הם פשוט נופלים וקורסים מעצמם [מלבי"ם]. לעומת זאת, יש הרואים בכך תיאור של הכנעה והשמדה טוטאלית. לאויבים לא הייתה כל תקומה מפני המכה משום שהם הומתו כולם, כפי שאירע במלחמותיו של דוד שבהן לא נמלט איש מלבד בודדים שברחו על גמלים [רד"ק].
מדוע נדרשת הכרעה כה מוחלטת, ולא די בכך שהאויבים יוכו ולא יוכלו לקום? התשובה טמונה בסכנה שבהשארתם. אם האויבים לא יושמדו כליל, הם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי, כלומר הם יהפכו למכשול ולמוקש המתגלגל תחת רגלי האדם. השארתם בחיים, גם כשהם מוכים ומושפלים, עלולה להפוך אותם לסכנה עתידית עבור עם ישראל, בדומה לעמים שנותרו בארץ לאחר כיבושה והיוו מכשול תמידי [אלשיך].