הגמול האלוהי מגיע לאדם בהתאמה מדויקת לניקיון כפיו ולטוהר כוונותיו. המילים וַיָּשֶׁב ה' לִי כְצִדְקִי וכן כְּבֹר יָדַי מבטאות את העובדה שה׳ גמל לדוד על תומתו, יושרו והישמרותו מן החטא [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בזכות התנהגות זו, דוד ומלכותו נותרו יציבים וקיימים, בניגוד לשאול ולבית מלכותו שחרבו כליל [רד"ק]. יתרה מזו, ה׳ מעניק לדוד את השכר כאילו הצדק וניקיון הכפיים היו נובעים לחלוטין מכוחו העצמאי של דוד [אלשיך].
הביטוי לְנֶגֶד עֵינָיו זוכה למספר התייחסויות המשלימות זו את זו. מחד גיסא, הדבר מעיד על כך שה׳ בוחן ויודע לאשורן את כוונותיו הטובות של דוד ואת מעשיו [רד"ק], שכן דוד פעל ביושר אך ורק מול ה׳, ולא כדי להתגאות ולהתרברב בפני בני אדם [מצודת דוד]. מאידך גיסא, יש כאן הקבלה לפסוקים הקודמים: כשם שדוד אמר קודם לכן שמשפטי ה׳ עומדים תמיד לנגדו, כך כעת ה׳ שם את ניקיון כפיו של דוד לנגד עיניו [אבן עזרא]. מתוך כך, דוד זוכה לחסד ולישועה מיוחדת מאת ה׳, משום שהקפיד תמיד ללכת בדרכיו [ביאור שטיינזלץ].