ההתמודדות עם הקמים על האדם מתחלקת בפסוק לשני שלבים מובהקים: הבריחה המבוהלת של האויבים, וההשמדה המוחלטת של אלו השונאים אותו. הפרשנים מסכימים כי הביטוי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף מתאר את האויבים אשר מפנים את גבם ובורחים, וזאת בזכות עזרתו של ה׳. ניסוח זה רומז לברכה המופיעה בתורה, "יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ", שכן ה׳ נותן את עורף האויבים בידו בעת מנוסתם [אבן עזרא, אלשיך]. משמעות המילה אַצְמִיתֵם היא אכרית ואשמיד אותם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
מתוך החלוקה בפסוק בין האויבים למשנאים, עולה הבחנה מעניינת: הניצחון על אֹיְבַי ומנוסתם כבר מובטחים ונתונים מראש על ידי ה׳, ולכן בקשתו המרכזית של המשורר מתמקדת דווקא בחלקו השני של הפסוק – התפילה שה׳ לא ימנע ממנו את היכולת להכרית ולהשמיד כליל גם את מְשַׂנְאַי [אלשיך].