חתימת מזמור ההודיה מציגה שיר הלל לבורא על הברית הנצחית שכרת עם שושלת המלוכה. ההודאה הפומבית של דוד לעיני העמים, שהוזכרה קודם לכן, נובעת מכך שה' עושה עמו תשועות גדולות, וככל שדוד מרבה להודות, כך התשועה הולכת וגדלה [אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת דוד].
הפרשנים עומדים על כפל הלשון בפסוק. המילה מַגְדִּל נגזרת משורש גדולה, כלומר ה' עושה ישועות גדולות [מצודת ציון]. במקבילה של שירה זו בספר שמואל מופיעה המילה "מגדול", ויש המבארים כי משמעותה זהה לחלוטין והיא משמשת כתואר [רד"ק], בעוד אחרים דורשים זאת מלשון מגדל עוז, המהווה משענת ומבצר של ישועות [מאירי].
התארים מַלְכּוֹ וכן לִמְשִׁיחוֹ מכוונים בראש ובראשונה לדוד עצמו, המלך שה' בחר ומשח [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה הבחנה מהותית בין המושגים: התואר משיח מבטא מעלה עליונה יותר מזו של מלך, שכן הוא מעיד על מלכות העוברת בירושה נצחית, בניגוד למלכות שאול שלא נמשכה [מלבי"ם].
מנגד, גישה פרשנית אחרת רואה במילים אלו נבואה לעתיד. לפי קו חשיבה זה, התואר מַלְכּוֹ מרמז לשלמה המלך שישב על כיסא ה', ואילו המילה לִמְשִׁיחוֹ מכוונת למלך המשיח שיופיע באחרית הימים [אלשיך, מאירי].
הפסוק נחתם בהבטחה וְעֹשֶׂה חֶסֶד... לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. הפרשנים מסכימים כי הבחירה בשושלת דוד והישועות שנעשו לו אינן בבחינת תשלום גמול גרידא, אלא חסד אלוהי טהור. כשם שה' הגדיל את ישועותיו וחסדיו עם דוד, כך הוא עתיד להמשיך ולהעניק אותם לזרעו ברצף, ללא הפסקה ולנצח נצחים [רד"ק, אלשיך, מצודת דוד, מלבי"ם].