דוד המלך מתאר מצב קיצון של סכנה, מצוקה וחוסר אונים מוחלט, שבו הרעות סוגרות עליו מכל עבר ודוחפות אותו לזעוק בתפילה לה' [מלבי"ם]. המילה אפפוני מבטאת תחושה של הקפה וסגירה מוחלטת מכל הכיוונים [רוב הפרשנים].
הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת הדימויים המופיעים בפסוק. הביטוי חבלי מות מפורש לרוב מלשון כאב וייסורים, בדומה לצירי לידה, ומבטא צרות קשות שהביאו את דוד עד לסף המוות ממש [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, מצודת ציון]. גישה שונה מפרשת את המילה חבלי מלשון חבורה ומחנה, כלומר מחנות של אויבים המקיפים אותו [רש"י], או כחבלים ממש שכורכים ומושכים את האדם אל מותו [ביאור שטיינזלץ].
תחושת המחנק ממשיכה בביטוי ונחלי בליעל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בדימוי של מים שוטפים, האויבים והצרות ניתכים על דוד במהירות ובעוצמה בלתי נשלטת כמו נחל גועש. מנגד, יש המפרשים את המילה נחלי מלשון חולי ומכה קשה [רד"ק, מאירי, מצודת ציון]. המילה בליעל מתארת את אותם אויבים רשעים שפרקו מעליהם עול שמים [מצודת ציון], או לחלופין, משמשת כמעין תפילה על האויב ש"בלי יעלה" וינחל תבוסה [אבן עזרא]. אותם אנשי בליעל יבעתוני, כלומר מילאו את דוד בחרדה ופחד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מתוך הדימויים עולה תמונה של מלחמה כפולה. במישור המעשי, דוד ניצב חסר אונים בין סכנת המוות מצד אחד לבין שטף האויבים מצד שני [מלבי"ם]. אולם ברובד הפנימי יותר מדובר גם במערכה רוחנית. בתקופת רדיפתו מפני שאול המלך, דוד נאלץ להתמודד עם סכנה פיזית של אובדן חייו, המתוארת כחבלי מות, אך במקביל הותקף על ידי יצרו הרע, המכונה נחלי בליעל. יצר זה ניסה להפחיד אותו כדי שיקדים ויהרוג את שאול, ובכך יאבד את עולמו הרוחני [אלשיך].