דוד המלך מייחס את יכולותיו הצבאיות ואת כוחו הפיזי העל־אנושי להשגחתו הישירה של ה'. הצלחתו בשדה הקרב אינה נובעת מגבורתו הטבעית, אלא מכך שה' הוא שמרגיל את ידיו, מְלַמֵּד אותו את תכסיסי הקרב ומעניק לו את הניצחון [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי].
המשך דבריו, וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי, ממחיש את עוצמתו הפיזית באמצעות דימוי של קֶשֶׁת נְחוּשָׁה – קשת חזקה במיוחד העשויה מנחושת או מברזל קשה [רד"ק, מאירי]. המילה וְנִחֲתָה זכתה למספר כיווני פרשנות המשלימים זה את זה:
הגישה הראשונה מפרשת את המילה מלשון דריכה וכיפוף. ה' העניק לדוד כוח עצום לדרוך כראוי קשת כבדה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. על פי המדרש, קשתות נחושת היו תלויות בביתו של דוד, וכאשר מלכי האומות היו רואים אותן הם סברו כי הן נועדו רק כדי להטיל עליהם אימה משום שאין אדם המסוגל להשתמש בהן. כשדוד היה שומע זאת, הוא היה דורך ומכופף את הקשתות החזקות לעיניהם כדי להוכיח את כוחו [רש"י, רד"ק].
גישה שנייה קושרת את המילה לשורש של שבירה וניתוץ. לפי פירוש זה, ה' נתן לדוד כוח לשבור לחלוטין את קשתות הנחושת של אויביו בזרועותיו, או לחלופין, כלי הנשק של האויבים היו נשברים מאליהם משום שלא הועילו נגדו כלל [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד].
גישה שלישית מסבירה את המילה מלשון ירידה והנחתה, כמשל לעוצמה רבה. קשת נחושת "ירדה" והונחה על זרועותיו של דוד, כלומר ה' הפך את זרועותיו של דוד עצמן לקשת חזקה שאינה נשברת [אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
לעומת כל אלו, מובאת זווית ייחודית המפרשת את המילה וְנִחֲתָה דווקא כביטוי למניעת מלחמה. בעוד שה' מלמד את ידיו של דוד להילחם נגד אומות העולם, הרי שכאשר דוד ניצב מול סכנה של מלחמה פנימית מול עם ישראל, ה' מכביד על זרועותיו. התחושה היא כאילו קשת נחושת כבדה נוחתת ולוחצת על ידיו, כדי להרחיק אותו מן החטא ולמנוע ממנו למשוך בקשת ולהילחם באחיו [אלשיך].