תהלים, פרק י״ח, פסוק מ״ו

נפילתם המוחלטת של אויבים זרים מתבטאת לא רק בתבוסה צבאית, אלא בקריסה גופנית ונפשית. גם המקומות המוגנים ביותר אינם מספקים להם מחסה מפני האימה והתשישות.

הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת המילה יִבֹּלוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא תיאור של קמילה והתייבשות, בדומה לעלה נובל שמאבד את כוחו. מנגד, יש המפרשים זאת כלשון עייפות ותשישות רבה [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם]. גישות נוספות רואות בכך ביטוי של בלבול ובהלה קיצונית [מאירי], או ייסורים ומכאוב [מצודת דוד]. לפי גישה אחת, תהליך זה של כליון ואובדן יתרחש בשלבים, כאשר תחילה יושמדו האויבים הזרים לחלוטין, ורק לאחר מכן יצאו עמים אחרים ממקומות ההסגר שבהם היו נתונים בעבר [אלשיך].

לגבי משמעות המילה וְיַחְרְג֗וּ, מתקיימת מחלוקת הנובעת מנדירותה של המילה במקרא. קו פרשני אחד מסביר כי מדובר בביטוי של אימה, פחד מוות ורפיון כוח [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. קו פרשני שני מציע כי משמעות המילה היא צליעה, בין אם כהיפוך אותיות של השורש ח.ג.ר ובין אם כפועל המבטא נכות [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם].

מחלוקת זו משליכה ישירות על הבנת המילה מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם. אלו המפרשים את הפסוק על דרך האימה, מסבירים כי האויבים ירעדו מפחד ה' גם כשהם מסתתרים בתוך ארמונותיהם, מבצריהם וחדרי ההגנה הסגורים שלהם, או שייאלצו לצאת משם בבהלה [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, אלו המפרשים את הפסוק על דרך הצליעה, מסבירים כי האויבים יצלעו כתוצאה מכבלי הברזל ומייסורי הכלא שבהם הם כלואים [רש"י, מצודת דוד]. פירוש נוסף מחבר בין התשישות לצליעה, ומתאר כיצד האויבים יצאו ממקומות ההסגר המרוחקים שלהם, ויצלעו מרוב עייפות בדרכם הארוכה להיכנע ולשמוע בקול המנצח [מלבי"ם].