תהלים, פרק י״ח, פסוק כ״ג

מצב של מודעות רוחנית תמידית ודבקות מוחלטת בה' מתבטא ביחסו של האדם לכלל ההוראות האלוהיות. כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו, שהם כללי ההתנהגות והמצוות שהשכל האנושי מבין, ניצבים תמיד לְנֶגְדִּי מול העיניים, אך האדם מקיים אותם כציווי חיצוני מאת ה' ולא בגלל הגיונם. לעומת זאת, וְחֻקֹּתָיו, שהן המצוות שטעמן נסתר מן השכל או אמונות היסוד של התורה, מתקבלות באמונה כה שלמה עד שהן מושרשות עמוק בנפש. משום כך מעיד האדם כי אותן לֹא אָסִיר מֶנִּי, כלומר לא ארחיק ממני, שכן הן הפכו לחלק פנימי, טבעי ובלתי נפרד ממהותו.