תארו לעצמכם שאתם נמצאים בצרה ומרגישים שאתם חייבים עזרה דחופה, למי תפנו קודם כל? דוד המלך מלמד אותנו שברגעים כאלה הכתובת היחידה והבטוחה ביותר היא ה׳. כשהוא היה במצוקה הוא תמיד פנה מיד לה׳ בביטחון מלא שהוא יושיע אותו. בהתחלה הוא אומר אֶקְרָא, שזו קריאה ופנייה כללית לעזרה, אבל כשהמצוקה גדולה הוא עובר למילה אֲשַׁוֵּעַ, שפירושה צעקה חזקה וממוקדת שמבקשת הצלה.
ומה קורה לתפילה שלנו כשהיא עולה למעלה? בהתחלה ה׳ שומע אותנו מֵהֵיכָלוֹ, כלומר מהארמון הגדול בשמיים שבו הוא מנהל את כל העולם. אבל התפילה לא נשארת רחוקה. מיד אחר כך הצעקה שלנו מתקרבת עוד יותר, עוברת את כל המלאכים בדרך, ומגיעה ממש קרוב, ישירות לאוזניו של ה׳.
אפילו שה׳ יודע בדיוק מה אנחנו צריכים עוד לפני שפתחנו את הפה, הוא פשוט אוהב ושמח לשמוע את הקול שלנו. ברגע שהתפילה מגיעה אליו הוא מקבל אותה מיד, ומתחיל לסדר את כל האירועים בעולם כדי להוציא אותנו מהצרה ולהציל אותנו.