תהלים, פרק י״ח, פסוק נ׳

קרה לכם פעם שקיבלתם עזרה כל כך גדולה, שפשוט רציתם לצעוק תודה כדי שכל העולם ישמע? זה בדיוק מה שמרגיש המשורר. אחרי שה' הציל אותו מצרה גדולה, הוא אומר עַל כֵּן בגלל כל הניסים והמעשים הנפלאים שעשית למעני, אוֹדְךָ אני מודה לך בקול, מתוך הבנה שכל הכוח והגבורה שייכים רק לה'. את התודה הזו הוא לא שומר בלב או בסוד, אלא מכריז עליה בַגּוֹיִם, בפרסום גדול מול כל עמי העולם. ולמה דווקא מולם? כי לפני שהגיעה ההצלה, העמים האחרים היו לועגים לעם ישראל ושואלים איפה האלוהים שלהם. עכשיו, כשכולם רואים את הישועה, אפשר להלל את ה' בגלוי. בסוף הוא מוסיף וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. יש כאן משמעות עמוקה: כשהרשעים שולטים ומציקים, זה מרגיש כאילו השם של ה' אינו שלם. אבל כעת, כשהרשעים נכנעו והגיעה ההצלה, שמו של ה' שוב שלם ומלא, ואפשר לשיר ולזמר לו בשמחה גדולה.