תהלים, פרק י״ח, פסוק מ״ג

יצא לכם פעם לעמוד בחוץ ביום סערה ולראות איך הרוח החזקה מעיפה את כל האבק והחול באוויר, עד שלא נשאר מהם שום זכר? דוד המלך משתמש בתמונה הזו בדיוק כדי לתאר איך הוא מקווה לנצח את האויבים שלו ניצחון מוחלט, כדי שהם לא יוכלו להציק לו יותר לעולם. בהתחלה הוא אומר וְאֶשְׁחָקֵם, כלומר הוא יפורר את הכוח שלהם לגמרי, והם יהפכו להיות כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ, ממש כמו אבק קל מאוד שהרוח מפזרת לכל עבר והוא פשוט נעלם. לאחר מכן התיאור מתחלף למשהו שקשור למים ולרחובות העיר. דוד אומר אֲרִיקֵם, מילה שמשמעותה לשפוך ולרוקן, ומבקש שהאויבים יאבדו את כל הכוח שלהם ויהיו כמו טִיט חוּצוֹת, כמו הבוץ הרטוב והדליל שנמצא ברחובות שכולם פשוט דורכים עליו וממשיכים הלאה. דוד בעצם מבקש מה׳ שהאנשים שמנסים לפגוע בו יאבדו את כוחם לגמרי וייעלמו, ממש כמו אבק שמתפזר ברוח או כמו שלולית בוץ שנעלמת ברחוב.