בעת סכנה, דוד מצהיר שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים, כלומר הוא סולד מאלו הממתינים ומצפים לישועה מתוך הישענות על הַבְלֵי־שָׁוְא. תקוות שקר אלו לובשות צורות שונות, החל מאמונה בעבודה זרה ובכישוף, דרך הסתמכות על בני אדם שעלולים לבגוד, ועד לתשוקה למעמד ולהישגים חומריים. לעומת משענות רעועות אלו, דוד חותם ואומר וַאֲנִי אֶל־ה' בָּטָחְתִּי. המילה אֶל משמעותה כאן "על", ללמדנו שבניגוד לאחרים, תקוותו וביטחונו של דוד מונחים על ה' לבדו.
תהלים, פרק ל״א, פסוק ז׳
שָׂנֵ֗אתִי הַשֹּׁמְרִ֥ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא וַ֝אֲנִ֗י אֶל־יְהֹוָ֥ה בָּטָֽחְתִּי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.