ההשגחה האלוהית פועלת לעיתים בדרכים נסתרות ופלאיות, ומעניקה לחוסים בה הגנה כפולה הן מפני אויבים בשר ודם והן מפני חולשות הנפש. הבקשה תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מבטאת תפילה או נבואה לכך שה' יחסה על אוהביו בצל חסדו ורצונו, שכן הפניית פניו אל האדם מעידה על רצון ואהבה [רד"ק, מאירי]. עם זאת, יש המפרשים כי ההגנה מתקיימת לעיתים דווקא מתוך מצב של הסתר פנים. גם כאשר נדמה שה' מסתיר את השגחתו מן הצדיק ומאפשר לו לחוות רדיפות וייסורים, למעשה זוהי השגחה מדויקת הפועלת לטובתו ומצילה אותו מאויביו [אלשיך, מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה כי ההסתרה מכוונת כלפי הרשעים, כך שה' מסתיר את פניו ואת כעסו מהם למען הצלת יראיו [אבן עזרא].
ההגנה הנדרשת היא מֵרֻכְסֵי אִישׁ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי זה נגזר מלשון גבהות, גאווה והתנשאות של אנשים רשעים [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד, מאירי]. אחרים רואים בכך תיאור של חבורות רשעים המתקשרים יחד וזוממים מזימות כדי להרע [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיים גם רובד פנימי ורוחני: ה"רכסים" משולים ליצר הרע ולתאוות הנמצאים בלב האדם, המהווים מהמורות המקלקלות את דרכו הישרה. הייסורים והסתרת הפנים נועדו ליישר את העקמומיות הזו, ובכך ה' שומר על נפש האדם מחטא, שמירה שהיא גדולה וחשובה אף יותר משמירת הגוף הפיזי [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק, תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת, מתוארת הגנה בתוך מקום מסתור של רחמים והשגחה מפני דברי רכילות, מחלוקות והוצאת דיבה [מאירי, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. פרשנים מצביעים על ההקשר ההיסטורי של דוד המלך, שניצל ממלשינים כמו בני זיף שהסגירו את מקומו לשאול. הסֻכָּה מסמלת הגנה קלה, שברירית וארעית, כדוגמת קורי העכביש שנטוו באורח פלא על פתח המערה שבה התחבא דוד. נס זה ממחיש כיצד ה' מסוגל להציל את בוחריו מריב לשונות של מלשינים אפילו באמצעות מחסה קל כסוכה, ומוכיח כי ההצלה תלויה אך ורק בביטחון בה' [אלשיך, מלבי"ם].