ההצלה האלוהית מתבטאת במעבר החד שבין סכנת כליאה לחירות מוחלטת. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה הסגרתני היא מסירה ונתינה ביד האויב, והיא נגזרת מן השורש ס.ג.ר, המדמה אדם הכלוא ונתון במוסרות בידי שוביו [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון].
באשר לזהות האויב, על פי הפשט הכוונה היא לשאול המלך ולזיפים שביקשו להסגיר את דוד, אך מאחר שה' לא חפץ בכך, מזימתם כשלה ולא היה בכוחם להרע לו [רד"ק, מאירי]. מנגד, ישנו פירוש אלגורי הרואה באויב זה את יצר הרע המבקש להרוג את האדם [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, העמדת במרחב רגלי, מציג את הניגוד המוחלט למצב של סגירה ומאסר. ה' מוציא את האדם מן המצר והדוחק הסוגרים עליו, ומעמיד אותו במקום פתוח ורחב [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לשהייה במרחב זה ישנן מספר משמעויות והשלכות: היא מעניקה לאדם את החופש המלא ללכת לכל מקום שיחפוץ [אבן עזרא], מספקת לו מרחב תמרון לנוס ולהינצל מסכנה [אלשיך], ומעניקה לו יציבות וביטחון כך שרגליו לא ימעדו [מצודת דוד]. כתוצאה מהעמדה זו במרחב, האדם משתחרר לחלוטין מהפחד מפני אויביו [רד"ק, מאירי].
מבחינה טקסטואלית ודקדוקית, האות בי"ת במילה במרחב נהגית כשהיא רפויה וללא דגש [מנחת שי], ויש המציינים כי קיימת מסורת קריאה של המילה רגלי בלשון רבים (רַגְלָי) ולא רק בלשון יחיד [רד"ק].