כאשר רָחַשׁ לִבִּי, ליבו של המשורר מתעורר ונע כדי להפיק מתוכו מחשבה ודיבור של דָּבָר טוֹב, המכיל תוכן פנימי של חכמה. את פרי יצירתו הוא מקדיש ומכריז אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ, בין אם השיר מופנה למלך דוד, למלך המשיח או לתלמיד חכם שיש לפנות אליו בלשון נקייה ומכובדת. לבסוף הוא מתאר את רהיטות שירתו וקובע כי לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר. ממש כפי שקולמוס של כותב מומחה וזריז מעלה את הדברים על הכתב ללא עיכוב, כך לשונו מתרגמת במדויק את המחשבות שבליבו לכדי שירה צחה ומסודרת.
תהלים, פרק מ״ה, פסוק ב׳
רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י ׀ דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֭נִי מַעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְ֝שׁוֹנִ֗י עֵ֤ט ׀ סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.