תהלים, פרק ס״ט, פסוק כ״א

השפלתם של הלועגים ריסקה את הדובר עד אשר חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי, והשבר הנפשי הוביל לחולי גופני כבד ולתחושת מוות, המבוטאים במילה וָאָנוּשָׁה. מתוך הצער הוא קיווה לרחמים, אך גילה כי וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן, שכן איש מקרוביו לא הגיע להשתתף בצערו. גם כאשר חיפש תמיכה במעגל הרחב יותר של אוהביו, וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי, והוא נותר בבדידות מוחלטת ואף ספג יחס עוין. יש המעתיקים כאב אישי זה אל האומה כולה בימי גזירת המן, כאשר העם שציפה לישועה התאכזב ממשתה אסתר הראשון, נשבר מרוב ייאוש ונותר ללא נחמה ממנהיגיו.