תחינתו של המשורר לישועה נובעת מהחשש כי נפילתו תוביל למשבר אמונה בקרב כלל הבוטחים בה'. מאחר שהוא נתפס כמייצג של עבד ה' או של העם בגלותו, הוא מתחנן שקֹוֶיךָ אַל יֵבֹשׁוּ בִי, כלומר שהמייחלים לישועה לא יתביישו ויתייאשו מתוחלתם בגללו, ואף יבינו שה' מקבל ברחמים את השבים אליו. בקשתו מבחינה בין התקווה הפנימית שבלב שאם תכזיב יחושו המאמינים בושה בעצמם, לבין פעולת החיפוש הגלויה שאם לא תיענה יספגו מְבַקְשֶׁיךָ חרפה פומבית מאחרים, ולכן הוא מוסיף ומבקש אַל יִכָּלְמוּ. פנייה זו מופנית אל ה' כאדון צְבָאוֹת השמים שמהם יוצאות הגזרות לעולם, ובתור אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל השולט על צבאותיו בארץ ועתיד לגאול אותם מגלותם.
תהלים, פרק ס״ט, פסוק ז׳
אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמֽוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.