זעקתו של אדם הנתון בצרה עמוקה וממושכת מתוארת מבעד לתחושת תשישות פיזית ונפשית, כאשר כל מאמציו להיוושע נראים כעולים בתוהו. הדימוי המרכזי כאן הוא של אדם הטובע בים, אשר זועק לעזרה אל בני האדם שסביבו עד שגרונו מתייבש, וכאשר אין שומע, הוא נושא את מבטו אל השמיים וממתין לישועה אלוהית עד שאפסו כוחותיו [רד"ק, מלבי"ם, מאירי].
המשורר מעיד על עצמו יָגַעְתִּי בְקָרְאִי, כלומר התעייפתי מרוב הצעקות והקריאות להצלה מתוך הלחץ הקשה שבו אני שרוי [מצודת דוד, שטיינזלץ]. כתוצאה מכך נִחַר גְּרוֹנִי. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה היא יובש מוחלט, מלשון חררים; רטיבות הגרון התייבשה מרוב צעקות שנותרו ללא מענה. במקביל לתשישות הקולית, מתוארת גם תשישות הראייה והתקווה: כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי. הצירוף של "כליון עיניים" משמש במקרא כביטוי לתוחלת ממושכת ולתקווה לדבר שמתעכב ואינו מגיע, כאשר האדם מחפש פתח הצלה ועיניו מתעייפות מההמתנה [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ].
מעבר למצוקה האישית, תיאור זה משמש כרמז לאורך הגלות ולסבלו של עם ישראל המייחל לישועה [רד"ק, מאירי]. בפרט, יש הרואים בכך ביטוי לגלות יוון ולגזרות השמד. היוונים ניסו לעקור את האמונה בה' ודרשו מישראל להכריז שאין להם חלק באלוהי ישראל. מול ניסיון זה, עם ישראל, בדומה למסירות הנפש של חנה ושבעת בניה, שם את מבטחו אך ורק בה', והמילים מְיַחֵל לֵאלֹהָי נאמרות כהתרסה ישירה מול אלו שביקשו לטעון שאינו אלוהיהם [אלשיך].
גישה פרשנית שונה לחלוטין לוקחת את הפסוק למחוזות של תיקון רוחני אישי ותשובה על חטאים. לפי תפיסה זו, האיברים הנזכרים רומזים לפגמים שונים שהאדם מכה עליהם על חטא: יָגַעְתִּי בְקָרְאִי רומז לפגמים הקשורים בדיבור, נִחַר גְּרוֹנִי הוא תיקון על אכילת מאכלות אסורות, ו-כָּלוּ עֵינַי מבטא את הצער על פגמים שנעשו במחשבה [חומת אנך].