הפנייה לה' בפסוק מבקשת להפעיל את מידת הדין כלפי הרשעים, למצות עמם את החשבון עד תום ולמנוע מהם את החסד האלוהי.
הבקשה תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם מתפרשת על ידי הפרשנים בכמה דרכים מרכזיות. הגישה הראשונה רואה בכך בקשה לצרף חטא מסוים ונוסף אל סך העוונות שכבר עשו [מצודת דוד]. איזה חטא נוסף מבקש המשורר לצרף? יש המפרשים שזהו החטא שבו הם מתהללים ומתגאים במעשיהם הרעים [אבן עזרא], או עצם ההנאה שהם שואבים מהפגיעה במשורר [ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית מסבירה שהכוונה היא לעוון שבו הרשעים מצדיקים את עצמם בטענה שהם פועלים כשלוחי ה', והבקשה היא שעוון זה יצוף ויבלוט מעל שאר חטאיהם [מלבי"ם].
גישה אחרת מפרשת את המילה עָוֹן במשמעות של עונש, כלומר: תן להם את העונש הראוי על חטאיהם [רד"ק, מאירי]. פירושים נוספים מציעים כי הבקשה היא לצרף את עוונות אבותיהם אל חטאיהם שלהם, מאחר שהם ממשיכים בדרכם הרעה [מאירי], או לחלופין, לבטל כלפיהם את הכלל האלוהי שבו ה' עושה חסד ומוחל על החטאים הראשונים של האדם, ולספור להם את כל חטאיהם החל מהעוון הראשון [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ, מהווה השלמה לבקשת הענישה. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הבקשה היא שה' לא ינהג עמם במידת הרחמים, החמלה והצדקה שהוא נוהג בה בדרך כלל כלפי הבריות וכלפי עם ישראל [מצודת דוד, מאירי, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ובכך גם לא יזכו לאותה צדקה של מחילה על חטאיהם הראשונים [אלשיך]. יש המוסיפים כי הכוונה היא שלא יוכלו להצדיק את מעשיהם הרעים ולהציג את עצמם כצדיקים [מלבי"ם]. לבסוף, פרשנים אחדים קושרים חלק זה לפסוק הבא אחריו, ומסבירים כי הבקשה היא שהרשעים לא יזכו לחיי העולם הבא ולא ייכתבו בספר החיים יחד עם הצדיקים [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם].