זעקת המשורר מבקשת להשית דין צדק מוחלט על הרשעים ולמנוע מהם כל זכות קיום, הן בעולם הזה והן בנצח. בביאור המושג סֵפֶר חַיִּים, יש המפרשים כי מדובר בשמים, שבהם חקוקות כל הגזירות העתידיות מיום בריאת העולם [אבן עזרא]. גישה אחרת רואה בכך את הספר שבו ה' כותב את גזר דינם של בני האדם [ביאור שטיינזלץ], ויש המדגישים כי מדובר בספר המעניק זכות לחיי העולם הבא [רד"ק, מאירי].
הפסוק נוקט בלשון כפולה: תחילה הוא מבקש שהרשעים יִמָּחוּ, ולאחר מכן וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. בעוד שיש מי שרואה בכך כפילות פיוטית החוזרת על אותו רעיון במילים שונות [רד"ק], פרשנים אחרים מבחינים בין שני שלבים בדין. המילה יִמָּחוּ מתייחסת לאפשרות שהרשעים כבר נכתבו בספר החיים בזכות מעט מעשים טובים שעשו או בשל רוב זכויות זמני, והבקשה היא שזכות זו תבוטל והם יימחו מן הספר. לעומת זאת, הבקשה שלא ייכתבו עם הצדיקים מכוונת למצב שבו טרם נגזר דינם, והתפילה היא שלא יזכו להיכתב לחיים [מצודת דוד, אלשיך].
ברובד עמוק יותר, הפסוק משקף את הליך הדין של ראש השנה, שבו נפתחים שלושה ספרים: של צדיקים גמורים, של רשעים גמורים ושל אנשים בינוניים. על פי תפיסה זו, הבקשה מורכבת משלושה חלקים המקבילים לספרים אלו: המילה יִמָּחוּ מכוונת לספרם של הרשעים שדינם נחתם למיתה. סֵפֶר חַיִּים הוא ספרם של הצדיקים הנחתמים לחיים. והבקשה וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ מתייחסת לספרם של הבינוניים, שדינם תלוי ועומד עד יום הכיפורים. תפילת המשורר היא שהאויבים לא יזכו להיכלל בספר הצדיקים, ואף לא יקבלו את ההזדמנות הניתנת לבינוניים, אלא ייכתבו מיד וללא דיחוי בספרם של הרשעים הגמורים [תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ].