זעקתו של אדם הנתון במצוקה קשה, המבקש מה׳ נוכחות גלויה וישועה מיידית. הבקשה וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ נאמרת על דרך המשל, שכן אדם שאינו חפץ בחברו מסתיר ממנו את פניו, והמתפלל מבקש שלא להידחות [רד"ק]. בקשה זו מתקשרת למצבו של המשורר, אשר חש כי הוא עצמו נמצא במקום נסתר ובמעמקי מים, ולכן הוא מתחנן שה׳ לא יסתתר ממנו גם כן [אבן עזרא]. מעבר לעצם ההיענות לתפילה, יש כאן בקשה להתגלות; המתפלל אינו מסתפק רק בעזרה, אלא מבקש לראות בעיניו שה׳ אכן עומד וניצב להושיעו [מלבי"ם].
המילה מֵעַבְדֶּךָ מכוונת בפשטות למתפלל עצמו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש הדורשים את הפסוק על רקע אירועי מגילת אסתר, ומסבירים כי גם אם עם ישראל מצד עצמו היה ראוי שה׳ יסתיר ממנו פנים, הבקשה היא שהישועה תבוא בזכות "עבדך" – הלא הוא מרדכי היהודי [אלשיך].
הסיבה לדחיפות היא כִּי צַר לִי, כלומר, המתפלל סובל מאוד ומרגיש כי לא יוכל להחזיק מעמד זמן רב [ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שהצרה כבר קרובה וניצבת לפתחו [מצודת דוד], הוא מתחנן מַהֵר עֲנֵנִי – ענה לי במהירות וללא כל עיכוב [רד"ק, מלבי"ם]. על פי הפירוש הקושר את הפסוק לימי הפורים, הדחיפות נובעת מכך שהאויבים כבר החלו להציק לישראל ולאיים עליהם במוות מיד עם פרסום גזירת המן, ולכן הבקשה היא שה׳ ימהר לענות ולא ימתין עד לתאריך היעד של הגזירה בחודש אדר [אלשיך].