בעת היציאה מן הגלות מצהיר המשורר על כוונתו לשבח את ה' ומבטיח כי אֲהַלְלָה שֵׁם־אֱלֹהִים בְּשִׁיר באמצעות תפילות המבטאות את תהילותיו הכלליות ואת ישועת השכינה. לעומת השבח הכללי, המשורר מוסיף מדרגה אישית וממוקדת יותר ומכריז וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה, כלומר אפאר את שמו על ידי הכרת הטוב על חסדים ספציפיים שה' גמל עמו וכן באמצעות הקרבת קרבן תודה ממשי. בעוד שהשירה היא הלול כללי, פעולת ההודיה על הגאולה האישית מרוממת את ה' אף יותר. הודיה זו טומנת בחובה כוח רוחני המגדיל כביכול את כוחו של ה' וגורם להמשכת שפע אלוהי רב יותר בעולם.
תהלים, פרק ס״ט, פסוק ל״א
אֲהַלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.