מול לעגם ושמחתם לאיד של האויבים, המשורר בוחר שלא להשיב מלחמה אלא הופך את הפנייה אל ה' למפלטו ולנשקו היחיד. הוא מתחנן וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, בתקווה שתפילתו תתקבל בשעת רחמים או בזמן של תפילת ציבור, ותביא לקירוב הגאולה. מתוך חשש שמעשיו אינם עומדים במבחן מידת הדין המיוצגת בשם אֱלֹהִים, הוא מבקש עזרה בְּרָב חַסְדֶּךָ, שהוא חסד המוענק לאדם גם כאשר אינו ראוי לו כלל. לבסוף הוא מבקש עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, כלומר ענה לי בישועה יציבה ונצחית המקיימת את הבטחותיך, ואף עשה זאת למען האמת של ישועת ה' עצמו השרוי יחד עמו בגלות.
תהלים, פרק ס״ט, פסוק י״ד
וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרׇב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.