תהלים, פרק ס״ט, פסוק ג׳

מצוקתו הקיומית של המשורר מומחשת דרך משל של אדם הנאבק על חייו וזועק טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה. שקיעה זו בבוץ הדביק שבקרקעית הים מסמלת סכנה של צרה בתוך צרה, מצב שבו וְאֵין מׇעֳמָד משום שאין לאף אחד מאיבריו קרקע מוצקה להישען עליה והוא ממשיך לשקוע. חוסר האונים מחריף כאשר הוא מתאר כי בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי, שכן הוא נתון בסכנה משולבת של מים עמוקים יחד עם זרם עז ומערבולת. עם זאת, הזרם רק כמעט ושטף אותו לחלוטין, ותמונת הטביעה משמשת ביטוי למצבי רדיפה מפני אויבים, סכנות לאומיות וגזרות קשות שנדמו כחסרות סיכוי.