תארו לעצמכם מצב שבו אתם מנסים לצאת מבעיה, אבל כל צעד שאתם עושים רק מסבך אתכם יותר. המשורר מרגיש בדיוק כך, והוא מתאר את הצרות שלו כמו אדם שנאבק בגלים ובמים עמוקים. הוא מספר שהוא שוקע בתוך יון מצולה, שזהו בוץ עמוק, רפש וטיט דביק מאוד הנמצא ממש בקרקעית המים. זו בעצם צרה בתוך צרה, כי הוא גם נמצא בסכנה של מים עמוקים וגם נתקע בבוץ טובעני. בגלל המצב הזה אין מעמד, כלומר אין לו שום קרקע יציבה ומוצקה שהוא יכול להישען או לעמוד עליה, והוא רק ממשיך לשקוע למטה.
בנוסף, הוא מספר שהוא נמצא בתוך מעמקי מים וגם ששבולת שטפה אותו. המילה שבולת מתארת זרם מים חזק מאוד, מרוצה של נהר או מערבולת. גם כאן יש סכנה כפולה, כי מים עמוקים הם מסוכנים אפילו כשהם שקטים, וזרם חזק מסוכן גם כשהמים רדודים. כשהם מגיעים יחד, התחושה היא של חוסר אונים מוחלט. כמובן שהמשורר לא באמת טובע בים באותו הרגע, אלא זהו משל ציורי למצב של צרות גדולות שבאות אחת אחרי השנייה ומקיפות את האדם מכל כיוון. למרות התחושה הקשה שהזרם כמעט שוטף אותו לגמרי, הוא פונה אל ה' בתפילה ומבקש עזרה והצלה מהצרות האלה.