המשורר זועק לה' שיציל אותו ממצוקה קיומית, אותה הוא מדמה לטביעה בזרם עז של שִׁבֹּלֶת מַיִם העלול לסחוף אותו, ולשקיעה בתוך מְצוּלָה עמוקה המאיימת לבלוע אותו. הוא מוסיף ומבקש וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַי בְּאֵר פִּיהָ, כלומר שאם כבר נפל פנימה, פתח הבאר לא ייסגר וייאטם עליו, כדי שתישאר לו תקווה לטפס ולהיחלץ. מעבר לסכנה הפיזית, דימויים אלו משמשים משל למצוקה לאומית ולחשש מפני הילכדות בעול הגלות ללא מוצא, או לחלופין מתארים בריחה נואשת והסתתרות מפני אויבים. מול איומים אלו, המשורר מתפלל שה' יושיע אותו בחסד וברחמים גלויים, ולא דרך מסלולי הישרדות קשים.
תהלים, פרק ס״ט, פסוק ט״ז
אַל־תִּשְׁטְפֵ֤נִי ׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.