קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם נמצאים בבעיה כל כך גדולה, עד שזה הרגיש ממש כמו לשחות נגד זרם חזק של מים שמושך אתכם? משורר התהילים מתאר בדיוק את ההרגשה הזו כשהוא מתפלל אל ה' מתוך צרה גדולה. הוא משתמש בדוגמאות של מים כדי לתאר את המצוקה שלו. הוא מבקש מה' שלא ייתן לו להיסחף בתוך שִׁבֹּלֶת מַיִם, שזה זרם מים חזק ומהיר מאוד, ושלא ישקע בתוך מְצוּלָה, שהיא מקום של מים עמוקים.
בסוף הוא מוסיף עוד בקשה מיוחדת: וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ. המילה תֶּאְטַר פירושה לסגור או לאטום. הוא מדמיין מצב שבו אדם נפל לתוך באר עמוקה. התפילה שלו היא שהפתח של הבאר למעלה לא ייסגר עליו. כל עוד הפתח פתוח, יש אור ויש תקווה שהוא יצליח לטפס, לצאת החוצה ולהינצל. כמובן שהמשורר לא באמת נפל לבאר או טבע בים, אלא הוא משתמש בזה כמשל לצרות גדולות, כמו למשל כשהעם שלנו נמצא בגלות ומרגיש שאין לו דרך לצאת. הוא מתפלל אל ה' שתמיד ישאיר לו פתח של תקווה ויציל אותו.