תהלים, פרק ס״ט, פסוק י״ב

כאבו האישי של המשורר הוביל אותו להתענות ולעטות על עצמו שק בשתיקה לאות סיגוף, צער וחזרה בתשובה, ועל כך הוא מעיד וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק. אולם מעשה זה נתקל ביחס עוין מצד סביבתו, ובתגובה וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל. בעקבות לבישת השק הוא הפך למושא ללעג ולמטבע לשון, כך ששונאיו השתמשו בו כדוגמה לכל דבר גרוע ושפל. מנגד, היו מאויביו שפירשו את המעשה כאיום וסימן רע המרמז שגם הם עתידים להגיע לשפל כמותו, ומתוך חשש זה הם אף מנעו ממנו להמשיך להתענות.