בימי שלטונו של מלך אידיאלי וראוי, החברה כולה חווה שגשוג רוחני וביטחון מוחלט, המדומים לצמיחה טבעית ומתמשכת.
המילה יִפְרַח ממשיכה את דימוי המטר מהפסוקים הקודמים, ומלמדת שכשם שהגשם מצמיח את הצומח, כך השפעתו והדרכתו של המלך מצמיחים את הטוב בעולם [אבן עזרא, מלבי"ם]. משמעות הפריחה היא גדילה והתעלות מתמדת [מצודת דוד]. באשר לזהותו של הצַדִּיק הפורח, ישנן מספר גישות. גישה אחת רואה בכך את עם ישראל כולו שזוכה לשגשוג [רש"י]. גישה אחרת מסבירה שהכוונה היא לריבוי של אנשים טובים שזוכים להגנה ולביטחון בזכות אישיותו ופועלו של המלך [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], או לבני הדור שמתייראים מיושרו של השליט ובעקבות כך מיטיבים את דרכיהם ונעשים צדיקים [מאירי]. לעומתם, יש המפרשים את המושג באופן ספציפי על דמותו של משיח בן יוסף [אלשיך].
לצד פריחת הצדק, ישרור בעולם וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ. המילה בְּלִי משמעותה התבלות, שחיקה והרס [מצודת ציון]. רוב מוחלט של הפרשנים מסכימים כי הביטוי מתאר מצב נצחי, שלום שיימשך עד שהירח יכלה וייעלם, כלומר לעולם ועד.
הפרשנים נחלקים בשאלה האם הבטחה זו התממשה היסטורית או שהיא עתידית. מחד גיסא, יש המציינים כי השגשוג והשלום אכן התקיימו בפועל בימי שלמה המלך, אך ההבטחה לנצחיות לא התממשה משום ששלמה חטא, והמשכיות המלוכה הייתה מותנית במעשיו [רש"י]. לפיכך, אם הפסוק מדבר על שלמה, התיאור על שלום נצחי נאמר על דרך ההפלגה וההגזמה. מאידך גיסא, אם הפסוק מכוון לימות המשיח, הרי שההבטחה לשלום עולמי ונצחי תתקיים כפשוטה [רד"ק].
בזווית פרשנית שונה, יש הדורשים את המילה יָרֵחַ כרמז למשיח בן דוד. לפי דרך זו, משיח בן יוסף (הצדיק) יזכה לשלום רב והצלחה מתמדת, ולא יזדקק לתפילתו ועזרתו של משיח בן דוד (הירח) כדי להחיות אותו או לבקש עליו רחמים [אלשיך].