מנהיגות אידיאלית אינה נמדדת רק בכוח צבאי או בעושר, אלא ביחסה לשכבות החלשות בחברה. מלך צדק אינו נוהג כשליטים רגילים המתעלמים מסבלם של חסרי הישע, אלא רואה חובה אישית להגן עליהם מפני ניצול ולהעניק ערך עליון לחייהם [ביאור שטיינזלץ].
ההגנה שהמלך מספק לעניים מתחלקת לשני מישורים, כפי שעולה מהמילים מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מילים אלו מתארות שני סוגים של פגיעה וגזל: מִתּוֹךְ מייצג פגיעה נסתרת, כגון עושק בסתר, רמאות, הונאה ומחשבות רעות הטמונות בלב [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם]. לעומת זאת, וּמֵחָמָס מתייחס לפגיעה גלויה, קרי גזל ושוד הנעשים בפרהסיה ובידיעה [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם]. יש המוסיפים כי המילה "תוך" יכולה לרמז גם על מכות פיזיות או על אנשי תככים ובעלי מזימות [רש"י].
מפני פגיעות אלו המלך יִגְאַל נַפְשָׁם, כלומר יציל את האביונים כדי שלא ילכדו בידי עושי הרעות והרודפים [מצודת דוד, מאירי], וזאת באמצעות משפט וצדקה שיעשה בהם [רש"י]. בחירת המילה "יגאל" אינה מקרית. היא מצביעה על קרבת משפחה, ומלמדת שהמלך מתייחס לעניים כאל קרוביו ממש ומשמש עבורם כגואל [מלבי"ם]. מבט ייחודי מציע [אלשיך], המסביר כי הגאולה כאן כפולה: המלך מושיע את העשוק על ידי תמיכה כלכלית כדי שלא יחטא מתוך עוני, ובמקביל גואל גם את העושק מן החטא, בכך שהוא מונע ממנו להמשיך לרמות ולחמוס.
היחס המיוחד לחלשים מגיע לשיאו במילים וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו. דמם וחייהם של האביונים נכבדים וחשובים בעיני המלך, והוא מקדיש תשומת לב רבה להצלתם ממוות [אבן עזרא, מצודת דוד]. אם בכל זאת יירצח אדם עני, המלך לא יאפשר לרוצח לפדות את עצמו בכסף, אלא יעשה בו משפט חרוץ על דם הנרצח [מלבי"ם]. טבעם של בני אדם הוא שכאשר הם מרבים להיטיב עם אדם תלוי, ערכו של המקבל הולך ופוחת בעיניהם. אולם אצל מלך זה המצב הפוך: ככל שהוא מיטיב עם הדלים, כך חייהם הופכים ליקרים וחשובים יותר בעיניו [אלשיך]. מבחינה לשונית, הפועל וְיֵיקַר נכתב באופן חריג עם שתי אותיות יו"ד רצופות, כאשר האחת משמשת כאות אית"ן המציינת את זמן העתיד, והשנייה היא חלק משורש המילה [רד"ק, מאירי].