חתימת הספר השני של תהלים מביאה עמה הצהרה מהדהדת וחותכת לגבי שירתו של דוד המלך. משפט זה משמש כחותם דרמטי, אך מיקומו ומשמעותו המדויקת מעוררים תהיות, שכן פרקים נוספים המיוחסים לדוד מופיעים בהמשך הספר.
המילה כָּלּוּ מנוקדת בקמץ קטן (חטוף) בשל הדגש באות למ"ד [מנחת שי]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות המילה היא "הסתיימו" או "נשלמו". עם זאת, יש המפרשים כי המילה מעידה על כך שתפילותיו "התמלאו" והתגשמו [אבן עזרא]. גישה מדרשית אחרת דורשת את המילה כצירוף של המילים "כל אלו", כדי ללמד שכל מזמורי הספר מיוחסים לדוד, כולל אלו שחוברו על ידי אחרים, משום שהוא מכונה "נעים זמירות ישראל" [רש"י].
מבחינה היסטורית, הפרשנים מסכימים כי תפילה זו נאמרה על ידי דוד בסוף ימיו, סמוך למותו ובעת שהמליך את בנו שלמה. מתעוררת השאלה: אם זוהי תפילתו האחרונה, מדוע היא אינה מופיעה בסוף ספר תהלים? התשובה לכך היא שאין מוקדם ומאוחר בתנ"ך, ועורך הספר העדיף לחתום את חלקה האחרון של יצירת הענק הזו ברצף של מזמורי תהילה ושבח, ולא בתפילה זו [רש"י, מצודת דוד]. יתרה מכך, הפסוק ממוקם כאן משום ששני הספרים הראשונים של תהלים מורכבים ברובם המוחלט ממזמוריו של דוד, ומכאן ואילך מתחילות להופיע יצירות של מחברים אחרים או מזמורים ללא שם מחבר [ביאור שטיינזלץ]. נקודת מבט שונה לחלוטין מציעה שפסוק זה אינו חלק אורגני מהמזמור, אלא הערת סיום טכנית שכתב הסופר הראשון שערך את הספר, בדומה לסופרים שנוהגים לכתוב משפטי סיום וברכה עם השלמת העתקת טקסט [אבן עזרא בשם ר' יהודה הלוי].
רובד פרשני נוסף לוקח את הפסוק אל מעבר לימיו של דוד, אל עבר ימות המשיח. מודגש כי הפסוק מציין את סיום התפלות ולא את סיום הזמירות או ההודאות. תפילותיו של דוד נועדו לתקן את עוונות האדם ולבקש סליחה, כפרה והצלה. כאשר יגיע מלך המשיח, כבוד ה׳ ימלא את הארץ והעולם יגיע לתיקונו השלם. במציאות עתידית זו של שלום והצלחה, בני האדם לא יזדקקו עוד לתפילות של בקשה והצלה, אלא רק למזמורי תהילה ושבח, ואז באמת יבואו אל קצן תפילות דוד [רד"ק, אלשיך].