יצא לכם פעם לסיים משימה ארוכה וחשובה ולכתוב את המילה האחרונה בהחלט? כשדוד המלך היה כבר זקן מאוד, ממש בסוף ימיו, הוא המליך את בנו שלמה למלך. באותו זמן הוא אמר את התפילה הזו, שהייתה התפילה האחרונה שלו. לכן מופיעה כאן המילה כָּלּוּ, שפירושה פשוט הסתיימו או נשלמו.
אבל אולי אתם שואלים את עצמכם: אם אלו התפילות האחרונות של דוד, למה המשפט הזה לא מופיע ממש בעמוד האחרון של ספר תהלים? הסיבה היא שבתנ"ך הדברים לא תמיד מסודרים לפי הזמן שבו הם קרו. מי שסידר את ספר תהלים רצה שהספר הענק הזה יסתיים במזמורים שמחים של תודה לה', ולא בתפילה הזו. בנוסף, עד לפרק הזה, כמעט כל המזמורים נכתבו על ידי דוד המלך, ומכאן והלאה מתחילים להופיע גם מזמורים שכתבו אנשים אחרים.
יש כאן גם רעיון מיוחד מאוד לעתיד. שימו לב שהפסוק מדבר על תְפִלּוֹת, שהן בדרך כלל בקשות לעזרה, סליחה או הצלה. המפרשים מסבירים שכאשר יגיע מלך המשיח והעולם שלנו יהיה מקום מושלם וטוב, אנחנו כבר לא נצטרך לבקש עזרה מצרות. באותו זמן באמת יסתיימו תפילות הבקשה של דוד, ובני האדם ישירו לה' רק שירי תהילה, שמחה ותודה.