תפילה זו נאמרה מפי אב המעביר את שרביט ההנהגה לבנו, ברגע של חילופי משמרות היסטוריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמזמור זה חובר על ידי דוד המלך בסוף ימיו, בעודו שוכב על ערש דווי, כתפילה אחרונה להצלחת מלכותו של בנו שלמה בעת הכתרתו. עם זאת, ישנה גישה הרואה בפסוקים אלו נבואה המכוונת גם כלפי מלך המשיח, המכונה בסמליות "שלמה" כרמז לשלמות ולשלום שעתידים לשרור בימיו [רד"ק, אבן עזרא, אלשיך, מאירי].
המילים לְמֶלֶךְ וכן לְבֶן־מֶלֶךְ מתייחסות שתיהן לשלמה [רש"י]. הוא מכונה מלך משום שדוד עמד להמליכו באותה עת, ובן מלך משום שאביו דוד עדיין היה בין החיים [מאירי]. בנוסף, התארים הכפולים משקפים את שתי הסיבות שבגינן הוא זקוק לסיוע אלוהי: מתוקף תפקידו כמלך המחויב להנהיג ולשפוט, ומתוקף היותו בן מלך היורש את הזכות מאביו [רד"ק, אלשיך].
דוד צפה ברוח הקודש כי בעתיד שלמה יבקש מה' לב מבין כדי לשפוט את העם, ולכן הקדים והתפלל: מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן [רש"י, מצודת דוד]. הפרשנים מבארים כי חוקי הצדק המוחלטים והעליונים מצויים רק אצל ה', ושכל אנושי אינו יכול להגיע אליהם לבדו. משום כך מבקש דוד שה' יעניק לשלמה חכמה, דעה ובינה להבין את חוקי התורה, כך שהמשפטים שיחרוץ בארץ יהיו ישרים, נטולי עיוותים, וידמו לחלוטין למשפטיו של ה' [רש"י, רד"ק, אלשיך, מאירי, מלבי"ם].
לגבי בקשתו השנייה של דוד, וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ, מציגים המקורות כמה זוויות המשלימות זו את זו. גישה אחת מסבירה שהצדקה היא היכולת ליישם את המשפט ביושר ולצדק את הדין [רש"י, אבן עזרא]. גישה אחרת רואה בכך בקשה לחסד אלוהי, שה' יעניק לשלמה שפע, עושר וטובה כמתנת צדקה, תוך צירוף זכותו של דוד [אלשיך, מצודת דוד]. חלוקה רעיונית נוספת מבחינה בין שני המושגים: המשפט מתייחס לחוקים שבין אדם לחברו, שהם היסוד להקמת המלוכה, ואילו הצדקה מתייחסת למעשים שבין אדם למקום. בעוד שהמשפט מייצב את כיסא המלך בהווה, זכות הצדקה היא זו שמבטיחה את קיום המלוכה לדורות הבאים [מלבי"ם].
פירוש ייחודי נוסף מפריד בין הדמויות בפסוק, ומסביר שדוד מבקש שהייסורים ומידת הדין יחולו עליו עצמו כמלך, ואילו הצדקה והחסד ייעשו עם בנו, כדי שיזכה לשלום בימיו [רש"י].