תהלים, פרק ע״ג, פסוק ט״ו

קרה לכם פעם שהייתה לכם מחשבה קשה או שאלה שממש הציקה לכם, אבל החלטתם לשמור אותה בבטן ולא להגיד אותה בקול? זה בדיוק מה שחווה מחבר מזמור התהילים. הוא ראה מציאות שנראתה לו לא הוגנת, שבה אנשים שעושים מעשים רעים מצליחים, ואילו אנשים טובים סובלים. המצב הזה עורר בו שאלות אמונה קשות מאוד. הוא התלבט אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ, כלומר, מה יקרה אם הוא יבחר לשתף אחרים ולספר להם על הספקות שלו בדיוק כפי שהם. אבל מיד הוא עצר את עצמו, כי הוא הבין את התוצאה של הדיבור הזה: הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי. המשמעות היא שאם הוא ישמיע את השאלות שלו באוזני אנשים שמאמינים בה', הוא עלול לבלבל אותם, לגרום להם לאבד את האמונה שלהם ולהחטיא אותם. בגלל האחריות הגדולה שהוא הרגיש כלפי הסביבה, הוא בחר לשתוק ולשמור את ההרהורים הקשים בלבו.