תהלים, פרק ע״ג, פסוק כ״ו

יצא לכם פעם לחשוב על כך שכל דבר שאנחנו נוגעים בו בסופו של דבר משתנה או נגמר? צעצועים נשברים, בגדים מתבלים, ואפילו הגוף שלנו מתעייף ונחלש לפעמים. המשורר חושב בדיוק על הרעיון הזה, ומבין ששְׁאֵרִי, כלומר הגוף והבשר שלו, וּלְבָבִי, שזה העולם הפנימי וכוחות הנפש שלו, הם דברים שכָּלָה. המשמעות היא שהם זמניים, ובסופו של דבר הם מסתיימים וחולפים. אבל מתוך ההבנה הזו, הוא מוצא נחמה גדולה ומשענת חזקה. הוא מגלה שיש משהו אחד שיישאר איתו תמיד, וזה צוּר־לְבָבִי. כמו סלע יציב וחזק, זהו היסוד הפנימי והרוחני בתוך הלב שלנו שלא אובד לעולם. הכוח הזה מגיע מתוך הקשר שלנו אל ה', ולכן הוא מסיים במילים וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם. בניגוד לגוף שלנו שמתעייף, ה' הוא נצחי. כשאנחנו קרובים אליו, הוא שומר עלינו, מחזיק אותנו חזק כמו עוגן, ונשאר המשענת האמיתית והבטוחה שלנו לתמיד.