יצא לכם פעם להבטיח משהו לחבר וללחוץ ידיים כדי להראות שאתם רציניים? או אולי לראות מבוגרים חותמים על מסמך חשוב? פעם, בימי התנ"ך, הדרך להראות שהסכם הוא סופי ורשמי הייתה קצת אחרת. המגילה עוצרת לרגע את הסיפור כדי להסביר לנו איך אנשים היו סוגרים עסקאות לְפָנִים, כלומר בעבר הקדום. כשאנשים רצו לקנות משהו בכסף, פעולה שנקראת עַל הַגְּאוּלָּה, או כשרצו להחליף חפץ בחפץ, שזה וְעַל הַתְּמוּרָה, הם היו צריכים דרך ברורה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, כלומר לאשר ולתת תוקף חזק להסכם כדי שאי אפשר יהיה להתחרט. אז מה הם עשו? שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ. אחד האנשים היה חולץ את הנעל שלו ונותן אותה לאדם השני. העברת הנעל מיד ליד הייתה סמל מיוחד לכך שהעסקה נסגרה. כדי שהכל יהיה ברור ואף אחד לא יגיד שזה לא קרה, בועז דאג לעשות את הפעולה הזו מול אנשים אחרים שיצפו בהם. לכן המעשה הזה נקרא וְזֹאת הַתְּעוּדָה, מלשון עדות. העדים ראו את העברת הנעל, וכך הפעולה הזו הפכה למשפט עדות ברור וקבוע שכולם בישראל מכבדים.
רות, פרק ד׳, פסוק ז׳
וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כׇּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.