יצא לכם פעם לעמוד מול מבנה ענק ומרשים, עם שערים עצומים, ולחשוב ששום דבר לעולם לא יוכל להרוס אותו? הנביא זכריה מתאר חזון עצוב על מה שעתיד לקרות לבית המקדש השני ולארץ ישראל. הוא קורא לבית המקדש או לארץ ישראל בשם לְבָנוֹן, משום שהמקדש היה גבוה, יפה ומפואר בדיוק כמו יער הלבנון המפורסם.
הנביא קורא בצער רב ומוסר הוראה קשה: פתח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ. זוהי קריאה לפתוח את השערים החזקים של הארץ ושל המקדש, כדי שהאויבים יוכלו להיכנס פנימה. לאחר מכן הוא מתאר את החורבן ואומר ותאכל אש בַּאֲרָזֶיךָ. עצי הארז הם עצים גבוהים וחזקים מאוד. כאן הם משמשים כמשל, והכוונה היא לחלקים המפוארים של בית המקדש שייפגעו, או למנהיגים החשובים של עם ישראל. אותם מנהיגים היו חזקים ונישאים כמו עצי ארז, אך לצערנו הם עתידים לאבד את כוחם.