תארו לעצמכם שאתם בונים מגדל גבוה מקוביות. מה קורה אם הקוביות הכי גדולות וחזקות שלמטה פתאום קורסות? נכון מאוד, כל הקוביות הקטנות שמעליהן נופלות גם כן. הנביא משתמש בדוגמה מעניינת מהטבע כדי להסביר מה קורה כשמלכים ומנהיגים חזקים מאבדים את כוחם, ואיך זה משפיע על כל מי שמתחתיהם.
הוא פונה אל עצי היער וקורא הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז. הנביא אומר לעץ הברוש לבכות ולהיות עצוב, כי עץ הארז הענק והחזק נפל. למה שהברוש ידאג? ההיגיון פשוט: אם הארז העצום לא הצליח להחזיק מעמד, ברור שהברוש הקטן יותר לא יוכל לשרוד אחריו. בסיפור שלנו, הארזים הענקיים מסמלים את המלכים הגדולים, והברושים הם השרים או האנשים הרגילים שדואגים מה יקרה להם עכשיו. הנביא ממשיך ומסביר שזה קרה בגלל ש אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ, כלומר המנהיגים הכי חזקים ואדירים איבדו את מקומם.
אחר כך האזהרה עוברת אל אַלּוֹנֵי בָשָׁן, שהם עצי אלון הגדלים באזור שנקרא בשן. גם הם צריכים לדאוג, כי אחרי שהעצים הגדולים נפלו, גם הם עלולים ליפול. הסיבה לכל החשש הזה היא כִּי יָרַד יַעַר הַבָּצִיר. המילה בציר מזכירה את המילה מבצר. בדרך כלל, יער צפוף מגן על העצים שבתוכו כמו חומה של מבצר, וזה משל לערים מוגנות ולמנהיגים חזקים. אבל כשהיער החזק הזה נופל, כל עץ בודד מאבד את ההגנה שלו.