זכריה, פרק י״א, פסוק ב׳

קריסתם של מנהיגים ושליטים חזקים יוצרת תגובת שרשרת המזעזעת את כל שכבות ההנהגה, ולכן נשמעת הקריאה הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז. הברוש הקטן נקרא לבכות על הארז הענק, שכן אם המלכים הגדולים, אותם עצים אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ ונעשקו, לא שרדו, ברור שהשרים והמון העם לא יחזיקו מעמד אחריהם. אזהרה דומה מופנית גם אל אַלּוֹנֵי בָשָׁן החלשים יותר, המצווים הֵילִילוּ משום שהם הבאים בתור להישדד וליפול. החרדה הכוללת נובעת מכך כִּי יָרַד יַעַר הַבָּצִיר, כלומר היער כולו הושפל, נשבר והוכרע. יער זה מסמל מבצר חזק וצפוף של גיבורי חיל שאיבדו את הגנתם, או לחלופין מייצג יער של עצים נושאי פרי הממשיל אנשים עשירים ונכבדים שירדו מגדולתם.