תארו לעצמכם שהשקעתם המון מאמץ כדי לעזור למישהו ולהגן עליו, וכל מה שביקשתם בתמורה הוא שיתנהג בצורה טובה ויעריך את מה שעשיתם. הנביא משתמש במשל על רועה צאן שפונה אל בעלי העדר ומבקש מהם את השכר שלו. הוא אומר להם: הָבוּ, כלומר תנו לי את השכר המגיע לי, ואם אתם לא רוצים, חֲדָלוּ, כלומר הפסיקו את עבודתי ואעזוב.
המשל הזה מתאר בעצם את הקשר שבין ה׳ לעם ישראל. ה׳ שמר על העם והגן עליהם, וכעת הוא פונה למנהיגים ודורש את השכר שלו. כמובן שה׳ לא צריך כסף חומרי. השכר שהוא מבקש הוא שהעם יקיים מצוות, יעשה מעשים טובים ויחזור בתשובה. ה׳ מסביר שאם הם יסרבו להעניק לו את השכר הזה, הוא יפסיק להשגיח עליהם והם לא יוכלו להמשיך להתקיים.
איך העם הגיב? הכתוב אומר: וַיִּשְׁקְלוּ אֶת־שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף. המילה כָּסֶף לא מתארת כאן רק מטבעות רגילים, אלא היא מגיעה מלשון כיסופים, כלומר דבר יקר, אהוב ומשמח מאוד. ומה הכוונה במספר שְׁלֹשִׁים? מסתבר שבאותה תקופה קשה היו בדיוק שלושים אנשים צדיקים ומיוחדים מאוד, כמו דניאל וחבריו, שנשארו נאמנים לה׳. המעשים הטובים של אותם שלושים צדיקים היו כמו אוצר יקר, והם נחשבו לשכר שניתן לה׳. בזכות הצדיקים האלה, ה׳ המשיך לשמור ולהשגיח על העם.