זכריה, פרק י״א, פסוק י״ב

ה' פונה למנהיגי העם במשל של רועה המבקש תגמול רוחני על השגחתו ומציב בפניהם בחירה: וָאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם־ט֧וֹב בְּעֵינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י, תנו לי את שכרי שהוא חזרה בתשובה ומעשים טובים, וְאִם־לֹ֣א חֲדָ֑לוּ, מנעו את השכר והפסיקו את עבודתי, וכך תאבדו את השגחתי. בתגובה, העם מעניק את התגמול: וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת־שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף, כאשר המילה כָּֽסֶף אינה רק מטבע אלא מבטאת חמדה וכיסופים לדבר יקר ורצוי. המספר שְׁלֹשִׁ֥ים מייצג את מסירות נפשם של שלושים צדיקים בכל דור, שצדקתם היא השכר לה' ובזכותם ממשיכה ההשגחה על העם. עם זאת, יש המפרשים מילים אלו כביקורת על מלכי בית חשמונאי, שבמקום לתת לה' את שכרו, חמדו לעצמם את שלושים מעלות המלוכה מתוך תאוות שלטון פסולה.