נסו לחשוב על רגע שבו הייתם רחוקים מהבית זמן רב, ופתאום מישהו קורא לכם בקול גדול ומרגש שהגיע הזמן לחזור. כך בדיוק פונה הנביא אל תושבי יהודה שהוגלו מארצם אל ארץ זרה.
הוא פותח במילה הוֹי, שהיא קריאה חזקה שנועדה לאסוף את כולם יחד כדי שיקשיבו להכרזה חשובה. הנביא קורא לקהילת הגולים בשם צִיּוֹן, ומכריז אליהם הִמָּלְטִי. כלומר, הוא מבקש מהם להזדרז, לברוח ולהציל את עצמם. ממה הם צריכים לברוח? מהעמים הזרים שביניהם הם חיים עכשיו.
הנביא קורא לעם בַּת בָּבֶל, כי הוא מבקש מהם לעזוב את האוכלוסייה המקומית של בבל. למרות שלא כולם גרו ממש בתוך בבל, הנביא פונה אליהם בתואר יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל. הסיבה לכך היא שהגלות של העם התחילה שם, ולכן הקריאה הזו מופנית לכל היהודים, בכל מקום שבו הם מפוזרים. הנביא בעצם אומר להם שהגיע הזמן לעזוב את מקום הגלות ולשוב בשמחה הביתה.