יצא לכם פעם לשחק משחק שבו כולם מתפזרים, ופתאום מישהו קורא בקול גדול: "בואו, כולם להתאסף!"? קריאה דומה ומרגשת נשמעת כעת אל עבר היהודים שנמצאים בגלות, רחוק מאוד מארץ ישראל. ה׳ קורא להם לחזור הביתה ופותח במילים הוֹי הוֹי. המילים האלה משמשות כמו הכרזה גדולה שנועדה לאסוף את כולם, והן מופיעות פעמיים כדי לחזק את הקריאה ולהראות כמה היא חשובה ודחופה.
מיד לאחר מכן מופיעה המילה וְנֻסוּ. בדרך כלל אנחנו חושבים שמשמעות המילה היא לברוח ממשהו מפחיד, אבל כאן הכוונה היא פשוט להזדרז. ה׳ מבקש מהם לפעול במהירות ולצאת לדרך חזרה לירושלים מֵאֶרֶץ צָפוֹן, שהיא אחת הארצות הרחוקות שבהן הם נמצאים.
הנביא מסביר עד כמה העם מפוזר בעולם ואומר כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם. המילה רוּחוֹת לא מתארת כאן רוח שנושבת בחוץ, אלא כיוונים. בדיוק כמו שארבעת הכיוונים של העולם רחוקים ומנותקים לחלוטין זה מזה, כך גם ה׳ פיזר את העם לקצוות שונים של תבל. בגלל שהם נמצאים במרחק כל כך עצום אחד מהשני, הם חייבים להזדרז, לאסוף את חפציהם ולשוב יחד הביתה אל ארצם.