קרה לכם פעם שראיתם מישהו בצרה גדולה, ופשוט צעקתם "עצור!" כדי להציל אותו?
הנביא עומד מול מראה נבואי שמפחיד אותו מאוד. הוא רואה סכנה גדולה שמתקרבת לעם ישראל וחושש שהעם פשוט לא ישרוד. מתוך הדאגה העמוקה הזו, הוא פונה אל ה' וזועק חדל-נא. משמעות המילה "חדל" היא להפסיק או לעצור. הנביא מתחנן לה' שיעצור את העונש הקשה שמרחף מעל העם.
בשלב הזה של התפילה קורה דבר מעניין: הנביא כבר לא מבקש שה' יסלח לעם על המעשים שלהם, כי הם חטאו יותר מדי. הוא פשוט מתחנן לרחמים בסיסיים, רק כדי שהעם לא ייהרס לגמרי.
כדי לעורר את רחמי ה', הנביא שואל מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא. הוא מסביר שהעם, שנקרא כאן "יעקב", הוא חלש ושברירי. אם תבוא עליו מכה כל כך קשה, כמו רעב כבד, לא יישאר לו כוח לעמוד על הרגליים ולהמשיך לחיות. התפילה המרגשת הזו, שמבקשת רק להציל את העם, מתקבלת. ה' שומע את תחינת הנביא, מרחם על העם ומבטל את העונש.